האמנות היפנית של האיקבנה

המונח איקבנה מתאר את פילוסופיית סידור הפרחים היפנית אשר מבוסס על ענפים ועלים בשילוב כמות קטנה של פרחים, עם התמקדות בקומפוזיציה.

הכלי עצמו הינו רב פעמי ומהווה יסוד חשוב בעולם האיקבנה. אמנות סידור הפרחים היפנית המסורתית השתמרה מאות שנים ביפן והיא נלמדת בבתי ספר בכל העולם. האיקיבנה משתמשת בפרחים, בענפים, בגבעולים ובעלים בהתאם לעונה, ולצד הרעיון של מחזור הכלי לעומת כמות מינימלית מהצומח מתקבלת מסורת ברת קיימא חשובה.

אומנות האיקבנה כוללת מספר מרכיבי מפתח:

מחזור החיים של הטבע

בניגוד לזר פרחים המשתמש בפרחים פתוחים, באיקיבנה יפנית ישנה עדיפות לניצנים, דבר המאפשר ליהנות מכל מחזור החיים של הפרח, כאשר פריחה מלאה נתפסת כסוף חיי הצמח.

היופי הטבעי של כל צמח

לכל פרח/עלה/ענף יש תכונות ייחודיות כמו זווית צמיחה, גוון וריח שונה. מטרת הסידור הינה לקבל את הטבע הייחודי של כל צמח ולהדגיש אותו. פרח שראשו שמוט למשל, לא ניישר בכוח עם חוט מתכת.

הרמוניה

את צורת הענפים, הגבעולים והפרחים באיקבנה רצוי לעצב בהרמוניה מאוזנת. לכל מרכיב זווית וצורה שונה ויחד נוצר סידור המדמה גינה קטנה.

אז איך עושים את זה?

הסוד הוא בקאנזן (או קנזן), אותו אביזר דוקרנים אליו נועצים את הענפים, הגבעולים והפרחים. יש המכנים אותו צפרדע, אל תשאלו אותנו למה. מה שחשוב הוא שיהווה בסיס רב פעמי ועמיד לקיבוע של הפרחים. את הקאנזן מניחים בואזה נמוכה, כזו שלא תסתיר את סידור הפרחים היפני מצד אחד, ומצד שני שתאפשר כמות מים שתגיע עד לגובה הגבעולים. את המים בכלי מומלץ להחליף פעם ביומיים, ולמקם אותו בחלל ממוזג. כך האיקיבנה תאריך חיים ותישאר בריאה לאורך זמן.