עם היסטוריה המתפרשת על פני 600 שנה,
איקבנה נותרה מסורת אהובה ביפן,
כזו העוברת מדור לדור כדרך להתחבר לטבע ולהביע יצירתיות.
עם השנים התפתחה האיקבנה לצורת אמנות
מכובדת מאוד המשקפת את החוש האסתטי
והפילוסופיה של התרבות היפנית.



בשנים האחרונות צץ גל חדש של איקבנה מודרנית,
המאתגר סילואטות מסורתיות
לעבר גבולות חדשים ויצירתיים,
החל מסידורים נועזים או מינימליסטיים
ועד לעיצובים אוונגרדיים, עולם האיקבנה (והפריקבנה - מלשון פריק)
מושך דור חדש של חובבים שנמשכים לרוח החדשנית
ולסגנון העכשווי שלו.

איך האיקבנה התחילה

איקבנה, המכונה גם קאדו, או "דרך הפרחים",
היא צורת אמנות יפנית מסורתית
הכוללת סידור של פרחים וחומרים טבעיים אחרים
באופן מסוגנן.
לדברי שוזו סאטו, אמן ומחבר הספר "אמנות סידור הפרחים",
ניתן לאתר את מקורותיו במאה השישית
כאשר סין הכניסה את הבודהיזם ליפן.
סידורי פרחים פשוטים (הנקראים קוגה)
היו דרך לכבד את בודהה,
ותרגול זה התפתח עם הזמן לאמנות הפורמלית יותר של איקבנה.
בעוד לאיקבנה יש שורשים בודהיסטים,
התפתחותה חוזרת למעשה ליפן העתיקה,
שבה גורמים מרכזיים כמו הנוף מילאו תפקיד ביצירתו.

מה המטרה של איקבנה?

הפילוסופיה מאחורי איקבנה מבוססת
על אסתטיקה יפנית, המדגישה פשטות,
אלגנטיות מאופקת וכבוד לטבע.
איקבנה לא עוסקת רק בסידור פרחים,
אלא ביצירת מערכת יחסים הרמונית
בין החומרים הטבעיים המשמשים
בסידור לבין החלל שסביבם.
"אנחנו מנסים להעתיק ולהדביק את הטבע לתוך מיכל",
מסביר אסאה.

תוך התמקדות בשימוש בכמה אלמנטים שנבחרו בקפדנות,
איקבנה מסודרת באופן המדגיש
את היופי והאיכויות הטבעיות של הפרח.
"אנחנו משתמשים בכמות מינימלית של ענפים
בהשוואה לסידורים בסגנון אירופאי".
סידורי פרחים יפניים מפורסמים דווקא באסימטריה ובמרווחים,
מה שיוצר תחושה של תנועה ודינמיות בתוך הסידור.
"באיקבנה אחד הדברים החשובים ביותר
הוא לוודא שיש לך את החלל הריק בסידור.
אנחנו לא אוהבים גישה גיאומטרית".
זה עוזר להעניק לפרחים תחושת חיים וחיוניות,
לצד עומק ומרחב בתוך הסידור.
כיום, צורת האמנות מתורגלת על ידי אנשי מקצוע וחובבים כאחד.
בבסיסה, איקבנה כרוכה בבחירה קפדנית של צמחים ופרחים
כדי ליצור צורה המכבדת מאפיינים טבעיים כאשר הם ממוקמים בסביבה חדשה.

עבור Fumiya Yamamoto, בעל חנות פרחים
וחוקר המתגורר במחוז Nagano אשר ביפן,
הפרדוקס של 'להרוג פרחים' ולהשתמש בהם
בסידור איקבנה יוצר מתח בתרגול.

"דרושה מידה רבה של נחישות
כדי לקחת חיים של פרח", מסביר פומיה,
שחוקר כיצד תרבות פרחים עתיקה
משתלבת באלוהות, התעלות ומטאפיסיקה.
"במובן מסוים, הפרחים שלי
הם סוג של תפילה".



שימו לב לבחירת החומרים.
באיקבנה, תהליך האיסוף, האוצרות
והיצירה חשוב לא פחות
מההרכב הסופי עצמו.

"בהשפעת המחשבה בודהיסטית זן,
איקבנה עוסקת בטיפוח שביעות רצון
על ידי שימוש בפרחים", אומרת מאיו אראי,
מורה לאיקבנה המציעה שיעורים
באטלייה שלה בשיזואוקה,
ומפרטת שהחזון מתמקד ביצירת
״נוף קטן המבטא את יופים
הטבעי של גנים, הרים ושדות״.

"אין כללים לגבי אילו צמחים
יש להשתמש", מוסיף טומוקו סמפו.



שקול את תפקידו של כל חומר צמחי.
"לאחר שאספתם את החומרים,
חשוב להגדיר את התפקיד של כל אחד מהם",
אומר טומוקו. "לדוגמה, צמח גבוה
ורזה יכול לתפקד כמבנה הבסיסי,
ואילו הקצר יותר יכול לשמש
לחיבור סידור הפרחים למיכל.
למתחילים, מומלץ לנסות את סגנון
המוריבנה של איקבנה, שלוקח גישה
חופשית יותר תוך שמירה
על כללים כמו אסימטריה.

בדרך כלל, מדובר בשלושה סוגים
עיקריים של חומרים (ענפים, עלים או פרחים),
שלכל אחד מהם תפקיד נפרד בסידור,
לצד כמה צמחים משלימים.
לבסוף, זכור שאחד מעקרונות הליבה
הפילוסופיים באיקבנה נוגע להרהורים
בשינויי העונות ובקביעות הטבע.
כל סידור פרחים של איקבנה משלב
את ההווה כפרחים הפורחים כרגע;
העתיד כניצני פרחים שייפתחו
בעוד מספר ימים; והעבר כעלים
דהויים באופן טבעי או ענפים
מעט מתים למראה.

*קרדיט צילומים: Hanataba